מי אני במדיטציה?

מי מנהל את המופע?

השאלה הזו – מי אני במדיטציה? – עולה בדרך כלל כשאנחנו מתיישבים על הכרית ופתאום מגלים שנהיה שם נורא צפוף. יש את ה-אני שמתרכז בנשימה, יש את ה-אני שבורח פתאום למשימות של מחר, ויש את ה-אני שתופס אותו ומחזיר אותו למרכז.

אז מי הם השחקנים שמרכיבים את ה"אני" במדיטציה? 
מי זה ה"אני" האמיתי מבין כולם?

הנה הניתוח המהיר:

הנודד: (רשת ה-DMN במוח) – זה שמייצר סיפורים, דאגות וזכרונות. הוא פועל על אוטומט.

1. הצופה: (מודעות-על) – הרגע המופלא הזה שבו אנחנו "מתעוררים" ומבינים שהמחשבה ברחה.

2. המנהל: (קליפת המוח הקדם-מצחית) – זה שמפעיל את כוח הרצון ומחזיר אותנו לריכוז.

התובנה: אתם לא המחשבה שחלפה, וגם לא המאמץ להתרכז. אתם המרחב שבו כל הדרמה הזו מתרחשת. כשמבינים שה"אני" הוא הבמה ולא השחקנים – המדיטציה הופכת מהרבה מאמץ, להרבה חופש.
ונכון שלפעמים זה מרגיש כמו קרב בתוך הראש: אחד מנסה להירגע, אחד כבר מתכנן את ארוחת הערב, ואחד כועס על זה שאנחנו לא מתרכזים. במדיטציה אנחנו מגלים שה"אני" הוא לא זה שחושב, וגם לא זה שנלחם במחשבות. הוא המודעות שרואה את שניהם.

אנחנו לא הגלים – אנחנו האוקיינוס. 

כדי ליצור את השקט שמאפשר להתבונן בשחקנים האלו, מומלץ לחזור לתרגול נשימה כעוגן.